עמק הסיליקון, סן חוסה, ארצות הברית, כנראה המקום האידיאלי לגור בו, כל עוד הממון מצוי בכיסכם. מזג האוויר נוח (סביב ה־20-26 מעלות במהלך כל השנה) והבנייה הנמוכה והלא צפופה מעניקה קו שמיים של כמעט 360 מעלות. הקרבה לאוקיינוס גם היא אחראית למזג האוויר המושלם הזה, שמתבטא בנוסף בשמיים תכולים ובעננות הלבנה שמעניקים תחושה של רוגע. אבל לא באתי לבזבז את המילים על מזג האוויר, כי אם על תרבות מוטורית ויש כאן המון ממנה.
זה מתחיל בחצרות הבתים, ובכל רחוב מוצאים מכונית מעניינת, קלאסית או ספורטיבית. זה ממשיך בכבישים המהירים בהם תוכלו לפגוש מגוון של סגנונות והתאמה, לעיתים קרובות גם סרות טעם. ואני ממש עדין. אבל התרבות ישנה וזה מה שחשוב. ואני בכלל לא מדבר על תרבות נהיגה; במשך שבועיים בהם הייתי בשתי מדינות ובמעל לעשר ערים, שבועיים בהם נסעתי כמעט 4000 קילומטרים, נשמעו רק שלוש צפירות. אין טעות הקלדה, שלוש בלבד. לא חותכים, לא מתעצבנים, פשוט אדיבים.
בכל מקרה, בורכתי בחברים, ואלו מודעים לשריטתי ולחלקם שריטה עמוקה מזו שלי, והם דאגו לקחת אותי למפגשי רכב בזמן שהותי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. מקום אחד בו ביקרתי הוא במסלול הגולף פבל ביץ', שם נערכת מדי שנה ומזה 71 שנים, תערוכת הרכב הקלסי הנחשבת ביותר, קונקור דה אלגנס (Concours d'Elegance).
צילום: Spencer Davis
תערוכה זו היא שיאו של שבוע המכוניות של מונטרי, על־שם העיירה הקטנה שסביבה נערך מסע מטרה של מכוניות קלסיות. למקום הגעתי ביולי יותר מחדש לפני התערוכה (השנה ב־21 לאוגוסט), והסתננתי לשם רק כדי לוודא שהדשא מדושן וראוי. והנני שמח כאן לבשר לכם שהכל דופק.
בעיר סאלינס, התקיים המפגש השנתי של מכוניות הלואו ריידרס שבקליפורניה. כך התקבצו להם עשרות מועדוני רכב שהמשותף לכולם הוא חישוקי 13 אינץ' וצביעה משוגעת.
צילום: אוהד אלגוב
בלוס אנג'לס הוזמנתי למפגש מצומצם של מכוניות יפניות, משודרגות. היו שם מכוניות רבות בהתאמה אישית, כשהבולטת מכולן הייתה הונדה NSX שהיו חסרים לה שני צילינדרים אך היתה מצוידת בטורבו. ותיקי הקוראים זוכרים את אחד מצלמי העבר של המגזין, שחר אלגזי, חבר קרוב ואיש מתוק, שהציג שם ניסאן GT-R קוד דגם R33. לאותו שחר יש גם מאזדה RX7 וגם איזו דודג' וייפר RT/10 ועל האחרונה זכיתי לנסוע.
יומיים אחרי, נסענו למפגש אי־שם בעיירה אורנג', שזה בחצי הדרך לסן דייגו, או במילים אחרות, כמאה וחמישים קילומטרים מלוס אנג'לס. ככה זה, הכל לא רחוק בזמן, אבל רחוק למדי בקילומטרים. איך שהגענו עזבה פרארי F40 את המפגש המגוון שכלל מכוניות קצה, הוט רוד־ים, מקוררי אוויר, אופנועים ובעיקר המון משפחות שנהנות מהנוף המוטורי.
צילום: אוהד אלגוב
משם המשכנו למפגש פרטי בחצר של שחר, ולשם הגיעו הונדה S2000 ורודה, טויוטה סופרה כתומה והונדה סיוויק קופה שחורה. כולן העתק כמעט מדויק לאלו שהופיעו בסדרת סרטי האקשן ההוליוודיים מהיר ועצבני. קצת על האש ומשם בשיירה צבעונית משהו אל עבר מוזיאון הרכב פיטרסון, שם נהנינו מתצוגת רכבי סדרת הסרטים של ג'יימס בונד, מאחד הרכבים המקוריים של הטרילוגיה 'בחזרה לעתיד', מאחד מרכבי הסדרה 'סטארסקי והאץ'' ומהרכב של הצוות של 'מכסחי השדים'.
את הטור הזה אני כותב מהמטוס. אתמול מאוחר בלילה, חזרנו ממסלול דראג מקומי. מסלול קצר יחסית, שמינית מייל, ועליו עלו מספר מכוניות מקצועיות, אופנוענים מקומיים כולל הרוכב עם האופנוע שמחזיק בשיא לדו־גלגלי שהיה רחוק שלוש מאיות מלשבור אותו.
צילום: אוהד אלגוב
אבל הכי מרשים היה לראות ילדים שחלקם בגיל חד־ספרתי על רכבי דראג מקצועיים, רק מוקטנים ומוחלשים. פגשנו באחד הנהגים הצעירים, בגיל בר־מצווה, אלוף שלוש שנים ברציפות, כשהוא ואביו מספרים לנו על עלויות התחזוקה של הכלים ועל ההווי המשפחתי במסלול, הן עם המתחרים והן עם המשפחה הקרובה, שכן כולם מבלים לילה בחניון המסלול.
בשורה התחתונה, להלן מדינה מתוקנת שמצליחה להעניק לך במרחק החלטה בת דקה, מספר אפשרויות לבילוי מוטורי, ולנו נותר רק לקנא.
צילום: אוהד אלגוב
